מילווקי באקס 94 – מיאמי היט 103

ההיט מנצחים את הסדרה 1:4 ומעפילים לגמר המזרח.

בשורה התחתונה, מיאמי היט מעניקים למילווקי באקס את המטאטא עם החליפה הג'נטלמנית, ומעפילים לגמר המזרח, מול בוסטון או טורונטו. זה לא הלך חלק, אבל יכול היה להיות הרבה יותר מחוספס אלמלא היעדרו של אחד, ארך גפיים.

מגף מיוחד, מתיחות, קפיצות, שום דבר לא עזר. הבאקס עלו לעוד משחק של להיות או לחדול בלי יאניס. הקרסול הפגוע הכריע את היווני, ובמקומו עלה בחמישייה ג'ינג'י אחד, דונטה, והראה שיש חיים גם אחרי הכוכב הגדול. הבאקס פתחו בסערה, הראו שגם ללא שחקן ההגנה של העונה הם עדיין אחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה, וכוח שיש להתחשב בו גם ללא הMVP פעמיים ברצף, לכאורה.

ההיט עוד לא הספיקו להגיד מי זה בכלל באקס בלי יאניס, והגונג לאמצע הרבע הראשון היכה כשהם בפיגור 16-7, והג'ינג'י עם שתי שלשות ושמונה נקודות עונה להם "זה הבאקס בלי יאניס". וכשארבע דקות לסיום הרבע מידלטון מחוץ לקשת עושה את זה 11-21 באייל זוהר, במיאמי מבינים שמישהו כאן מספר בדיחה שהם לא מבינים. הבאקס ממשיכים את האינטנסיביות בשני הצדדים, ההיט ממשיכים להתקשות עם תכנית המשחק, והרבע מסתיים כשמילווקי בפלוס 9, 19-28, עם 9 נק' של מידלטון ו-8 של דיוינצ'נזו.

בהפסקה בין הרבעים ספולסטרה מאפס תכניות ומגיש לחברים דפים מתוקנים עם הכותרת "למה אייל בלי קרניים הוא בעצם ברווז צולע ויש לבעוט בו חזק בלי לפחד", ולרבע השני מיאמי עולים רגועים ומאופסים, ותוקפים חזרה. ההתלהבות הראשונים במילווקי סייד אוף ת'ינגס שוכחת, וההיט משתלטים על העסק. הירו, אוליניק ונאן עולים מאופסים מהספסל, ויחד עם דראגיץ' צולפים מכל הכיוונים בצד הנוצץ, ולוחצים על מחליפי הבאקס בצד האפור (הגנה, חלאס עם העיני עגל האלה), ופתאום זה באקס בפלוס 2 בלבד, 30-32, ושלוש וחצי דקות בתוך הרבע הירו לוקח ריבאונד בצד אחד, אוליניק טס לצד השני, ואנחנו בשוויון 32. לופז קולע בשם מילווקי כולה, דראגיץ' עושה את השנייה שלו ויורד לספסל, ומשם עושה מה שנקרא בשפה צחה להפטיר, ובעצם מקלל את אמאמא של הזברה. השופט בתגובה מסביר שאל"ף פאק יו איי-הול באנגלית וסלובנית נכתב שונה אבל נשמע אותו דבר, ובי"ת, קלוט איך כותבים גוראן עם T.

האתנחתא הקומית לא עוצרת את הריצה של ההיט, ו-4:36 למחצית אוליניק מדייק שלוש פעמים מהקו, וה"אורחים" בפלוס 8, 37-45. הבאקס מנסים להחזיר, ההיט מתעקשים, וחצי דקה לפני ההפסקה דראגיץ' קובע משלוש את תוצאת המחצית, 46-52. מיאמי מנצחים את הרבע השני 18-33, בפלוס שש עם אופציה להרחבה, ומצד שני מילווקי עדיין בחיים. אוליניק עם 8 מוביל 22 נק' של ספסל ההיט, מול שש בלבד של זה של האיילים. יתרון של מיאמי 17-23 בריבאונד זועק לכל עבר את חסרונו של היווני ארוך הגפיים.

רבע שלישי, מילווקי עולים נחושים, ודיוינצ'נזו בדאנק מצמק למינוס אחד בלבד, 56-57 היט. ואז, איפה חוני המעגל כשצריך אחד, בצורת. במשך שש וחצי דקות הבאקס לא קולעים ולו נקודה אחת לרפואה. שום דבר משום מקום, וספרנו פעמיים. וכשקונאטון ממטיר שלשה על הטבעת המיובשת, ההיט עדיין ביתרון 9, 59-68. הבאקס רצים 0-7 משלהם, ההיט מחזירים, וחצי דקה לסיום הרבע מתפרצת של מיאמי, ופתאום הירו מחליט שדווקא יהיה רעיון טוב לעלות לשלשה. באנג לחיבורים! ולרבע האחרון עולות הקבוצות כשמיאמי בפלוס 8, 65-73. נראה כמו מומנטום….

רוצים לבחור מצטיין לרבע הרביעי? אני כן. טיילר הירו. הרוקי מוביל כדור בביטחון, פה מוסר לאיגודאלה לדאנק, שם לאדבאיו לאלי הופ, הנה הוא נכנס לסל לשתיים אנד וואן על הפרצוף של כל ויסקונסין…. ועם שש דקות לגונג האחרון ההיט ביתרון 10, 74-84. הבאקס מזמזמים משהו ביוונית עם המון געגועים, וקואץ' באד מרים טלפון לאישה עם הוראות לאריזה. את ראש השנה הוא אומר לה כנראה נעשה במילווקי.

מילווקי עושים ניסיון חזרה, הירו, מי אם לא, חוסם את ג'ורג' היל, אבל הבאקס לא מוותרים. מידלטון בשלשה מצמק ל84-89, אבל באטלר לוקח את השרביט ומוודא מהקו שמיאמי יישארו כמה ס"מ לפני האיילים הדוהרים בעקבותיהם. בואו נקצר את ייסוריו של אוהד מילווקי. מיאמי שומרים על היתרון ומנצחים 94-103. ההיט עולים לגמר המזרח לראשונה מאז ימי ווייד ולברון העליזים, הבאקס יוצאים מהבועה וחוזרים לויסקונסין, כל הדרך לאחת הפגרות החשובות בתולדותיהם, במהלכה ינסו להוכיח ליאניס שיש במילווקי קבוצה שראויה לאליפות.

באטלר ודראגיץ' עם 17 לראש הובילו רשימה מאוזנת כרגיל של קלעי ההיט. קראודר הוסיף 16, והירו עלה נהדר מהספסל עם 14, 8 ריב' ו-6 אס'. אדבאיו במשחק רגוע תרם 13, ואוליניק 12 מהספסל. 21 איבודי כדור הפכו את החיים של ההיט לקשים הרבה יותר משהיו אמורים להיות.

בצד הבאקס של הדברים קלעו לאחרונה העונה, מידלטון 23, דיוינצ'נזו סיים עם 15, ולופז סיים עם 15 ו-14 ריב'. 33-9 מחוץ לקשת היו הרבה פחות מהנדרש לניצחון בלי יאניס.

ל.א. לייקרס 112 – יוסטון רוקטס 102

ניצחון שני רצוף ללייקרס, שעולים ליתרון 1:2 בסדרה

רבע ראשון של גישושים הציג לברון ג'יימס חד ואנרגטי מצד אחד, ומהצד השני ראסל ווסטברוק במופע הוותיק והקולע, ו-12 דקות שמסתיימות ביתרון נקודה ליוסטון, 32-33. ווסטברוק עם 13 נותן רמזים למה שעשוי להתרחש בהמשך, ורג'ואן רונדו, מה אתם יודעים, ממשיך את התחייה מחדש של המשחק הקודם.

רבע שני ולברון ממשיך לדייק מכל הכיוונים עם 18 נק' ב-12 דק', אבל החברים סביבו מתקשים להשוות את הרמה, ובשלב מסוים מחטיאים שש שלשות רצופות. בצד השני מתנער משהו בתוך הזקן ומגיע לעשר נקודות, וגרין… וזה כבר 40-46 יוסטון לפני שלברון מדייק פעם שלישית מחוץ לקשת, מגיע ל-21 ומצמק לשלוש. נקודה לציון – הרוקטס ממעטים מאוד לזרוק משלוש, יחסית, ולא מגיעים לעשרה ניסיונות עד מאוחר מאוד ברבע השני. ארבע מתוכן צללו פנימה. מצד שני, הארדן והחברים לוחצים חזק פנימה, הננסים החצופים. ומה אתם יודעים, זה עובד לא רע. הרוקטס שומרים על יתרון מינימלי, הלייקרס כבר עם שמונה איבודים.

3:48 למחצית טאקר צולף את השלשה החמישית של הרוקטס ליתרון 6, 47-53, לפני שלברון עונה בחמש רצופות, מגיע ל-14 ברבע ו-26 סה"כ ומצמק ל52-53, רק כדי לראות את הארדן בשלשה חופשית לחלוטין מגדיל לחמש בשקל תשעים, 53-58. דייויס מהקו, לברון מגיע ל-17 ברבע, אבל אקורד הסיום של המחצית שייך להארדן, שנכנס לסל על שניים, מסתבך, זורק את הכדור על הקרש, לוקח אותו חזרה, וקובע מקרוב את תוצאת המחצית – 61-64 יוסטון. תקשיבו, זה היה מהלך מתוכנן וזה היה מהלך מדהים. הארדן מוליך את הרקטות עם 21 מרשימות, רובן בכניסות לסל. ווסטברוק מסייע עם 17. בצד השני הצגת יחיד של לברון ג'יימס, עם 29 נקודות מרשימות, כולל 5-4 מחוץ לקשת, והמון אנרגיה. לצידו רק דייויס עם 14. עוד נתון חשוב – הלייקרס מאבדים עשרה כדורים, מהם עושים הרוקטס 12 נק'. תשמרו על הכדור דמיט!

מחצית שנייה ממשיכה מהיכן שהסתיימה הקודמת. לייקרס בהגנה מצוינת, יוסטון למרות זאת צולפים מבחוץ ובפנים, ולברון ג'יימס מוסר, קוטף, חוסם וחוטף… ו7:10 בא על סיפוקו כשהלייקרס עולים ליתרון נקודה, 69-70. לברון אגב בלי נק' עד 4:50 לסיום הרבע, כשהוא מעלה את הלייקרס ל72-74. נדנדת סלים, רונדו עם שלשה על האפסים להתקפה, גרין עונה באותו מטבע רק של טקסס… ולברון חותם את הרבע עם חסימה רביעית במשחק, צ'ייס דאון בלוק על ריברס, ומדמיין שאיגודאלה כאן מוטל על הפרקט. לרבע האחרון הקבוצות יעלו משוויון 82. לברון הוסיף שתיים בלבד ברבע באגף הנק', הארדן 3. הגלדיאטורים שומרים כוחות ל-12 הדקות המכריעות.

רבע אחרון נפתח עם יתרון קל ללייקרס, ורונדו צולף מחוץ לקשת בפעם השנייה במשחק ליתרון שיא, 85-89. במשחק צמוד, עם קרוב לעשרים שינויי הובלה, גם יתרון ארבע הוא זמיר. היי.. רונדו שוב מחוץ לקשת… ואז שתיים במתפרצת, ופתאום ריצת 0-10 לייקרס, עם דאבל טים על הארדן בכל מהלך. . רונדו מוסיף שלשה מס' שלוש, לברון יורד לנוח, וזה לא מפריע לרונדו למצוא את קארוסו לשלשה במתפרצת, ו-6:54 לסיום זה כבר דו ספרתי, 87-99, מסל של דייויס. הזהובים סגולים בלבן רצו מתחילת הרבע 5-17.

4:37 לסיום מאבק על הריבאונד, המרפק של דייויס מפרק לקובינגטון את האף, ובאותו זמן המרפק של קובינגטון דוקר את דייויס במותן. אל תנסו לדמיין איך זה אפשרי, צפו בווידאו. קובינגטון משפריץ דם ויורד לחדר ההלבשה עם מגבת אדומה, דייויס מדדה אך מתאושש. המרפק של דייויס 1: האף של קובינגטון 0.

שום איבר אחר לא נפגע עד לסיום, וגם באגף התוצאה לא הרבה משתנה. הלייקרס מנצחים 102-112, ולברון מגיע ל-162 ניצחונות פלייאוף בקריירה, הראשון בהיסטוריה שעושה זאת.

לברון מציין את האירוע עם 36 נק', 7 ריב', 5 אס', 4 חס' ואנרגיות של בחור בשיא אונו. כשמסתכלים על מספר השנים של האיש בליגה, ומסתכלים על הביצועים, באמת קשה להאמין. אנטוני דייויס מחא כפיים 26 פעם, וקטף 15 אשכוליות מעל ראשי הרקטות, יחד עם 6 מסירות לחברים. רונדו חידש ימיו כקדם מהספסל עם 21 נק' ו-9 אסיסטים נהדרים, לצד שליטה מוחלטת בקצב ב-30 דקות על הפרקט, כאילו השנה היא 2008, בתוספת 5-3 מהשלוש. כמו יין. קוזמה כיבד את המעמד מהספסל עם 14. עם הגנה כזאת, וכושר כזה של לברון והצוות המסייע, הסדרה הזאת מתקרבת לקץ סטייל פורטלנד.

אצל הרקטות הארדן בראש עם 33 ו-9 בקטיפות ומסירות, אבל 9 נק' בלבד במחצית השנייה. ווסטברוק חזר לכושר מלא עם 30 נק', 8 קרשים ו-6 מסירות, וגרין עלה מהספסל עם 14. הרוקטס הפסידו 30-43 במאבקים מתחת לסלים, ואם לא ימצאו פתרון לעניין הם צפויים להזמין כרטיסים הביתה בקרוב מאוד.

הערה – לבקשת המגיב וולטייר הוסרו מהסיקור שני ביטויים שכללו את המילה "איילות" ובעיניו היו פוגעניים. אמנם המגיבה לילי העידה שלא נפגעה, אבל העדפתי במקרה הזה לעשות את השינויים. הסיבה היחידה שאני משקיע את הזמן הרב בכתיבה היא הנאת הקוראים, ואם יש מי שלא רק שלא נהנה אלא נפגע, נכון בעיניי להתחשב.